משחר ההיסטוריה ועד היום – גני משחקים ומרחבי למידה במוסדות חינוך

הזדמנויות למשחק ללא תחרות (22%) , הזדמנויות לשחק/לטפל בטבע (18%) ,דינמיקה בין ילדים (23%) הם הגורמים שעודדו הכי הרבה פעילות פיסית בין ילדים. 

במחקר בארה"ב, הרינגטון וסטדמן (1998) נכתב כי "ילדים המשחקים בסביבה בה הדגש על מתקנים ולא טבע, נוצרת היררכיה מובנת המבוססת על יכולת פיסית. לעומת זאת, כשהוסיפו למדשאה שיחים, ילדים שיחקו שונה לחלוטין ב"חדרים הירוקים" שנוצרו. משחקי דמיון וסוציאליזציה התפתחו. יותר מכך, ההיררכיה הושתתה פחות על יכולות פיסיות ויותר על יכולות ורבליות, יצירתיות ויכולת להמציא מה הייתה הסביבה יכולה להיות…"

בהמשך בחנו דיאמנט ובל את האלמנטים הפיסיים בחצר המשפיעים על פעילות ילדים חיובית. ניתן לראות כי אמנם הבעיות המקשות ביותר על פעילות הן המקובלות וידועות לכל כמו: מחסור בהצללה, מרחבים המתאימים לפעילות, בטיחות ותחזוקה, אך האלמנטים היותר מיוחדים כוללים: מחסור באזורים הניתנים לפירוק, מחסור בנופים וירק, ואזורים העונים על צרכי הילד. אלמנטים בחצר המשפרים פעילות כוללים: מגוון רחב אלמנטים נופיים, מגוון אפשרויות משחק, הגדרת מרחבי המשחק וכו'. לפי הארגון הלאומי לסביבה חינוך ואימון בארה"ב, בתי ספר המכניסים לתוכם סביבות טבעיות ,יוצרים שיפור קיצוני ביכולת האקדמית בכל שיעור במערכת. (2000) כלומר הסתכלות די מהירה מציגה תמונה עגומה באשר לעיצוב חצרות המשחק בבתי ספר הקיים היום. מה עם כן נדרש בכדי לשפר את החצר? כיצד ניתן לשנותה כך שתענה על צרכי הילד ותתמוך במשחק שלו? 

במחקר אחר שנעשה ע"י דיאמנט ובל (2007) ב-59 בתי ספר קנדיים שעברו מהפך בשל הכנסת "תכנית ירוקה" לחצר בית הספר. לפני הכנסת התכנית, בתי הספר הכילו מאגר סטנדרטי של פונקציות כפי שצוינו קודם, לאחר הכנסת ה"תכנית הירוקה" היו בבי"ס: יותר עצים (96%)שיחים (87%)סלעים ובולדרים (66%), צמחיית בר (65%), גני פרחים (49%), גני פרפרים (41%), חול (38%), בולי עץ (38%), גבהות (31%), אלמנטי מים (7%) וגני ירק (27%). ההשפעה על התלמידים הייתה מדהימה. בטבלה המצורפת מצוינים הנושאים שנבדקו וההשפעה עליהם: